גזר דין בתיק ת"פ 19164-01-13

בהכרעת הדין מיום 29.7.2013 הורשעו הנאשמים לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שלהלן - חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + 335 (א)(1) + (2) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף  334 + סעיף 335 (א)(1) + (2) + סעיף 29 לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 + סעיף 382(א) + סעיף 29 לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 + סעיף 29 לחוק; חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף  413 ה' + סעיף 29 לחוק והחזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186(א) + סעיף 29 לחוק.

כתב האישום מגולל אירוע שהתרחש ביום 20.12.12 בסמוך לשעה 21.30 באזור התעשייה בחדרה. באותו מועד שהו במקום עימאד אל דין עותמאן (להלן: "עימאד"), מוסטפא גאווי (להלן: "מוסטפא"), אחמד מסארווה (להלן:"אחמד") וכרים אבו פאני (להלן: "כרים", וכולם ביחד להלן: "המתלוננים") והיו בקרבת רכביהם של עימאד ושל כרים. בסמוך לאותו מועד הגיעו למקום הנאשמים, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, ברכבו של נאשם 2. הנאשמים והאחרים התקרבו למתלוננים והחלו תוקפים אותם על ידי כך שסטרו לכרים, לאחמד ולעימאד בפניהם ולחצו על ראשו של מוסטפא ובאזור מותניו. בהמשך, דקר נאשם מס' 1 את כרים באמצעות מברג בצד השמאלי עליון של חזהו, תוך שנאשם 2 אוחז בכרים מאחור על מנת שזה לא יוכל להתנגד למעשה הדקירה. בנוסף, שרט נאשם 1 את אחמד באמצעות המברג בגבו והנאשמים והאחרים הפילוהו לרצפה, חנקו אותו, היכו אותו ובעטו בו.

בהמשך, נכנס אחד מהאחרים לרכבו של כרים וניסה להימלט מהמקום עם הרכב אך כרים נכנס אחריו ומנע זאת בעדו. בתגובה, הכו הנאשמים את כרים. בהמשך, נטל אותו אחר מרכבו של כרים את כרטיסי האשראי ומכשירי הטלפון הנייד של אחמד וכרים ועקר את הרדיו-דיסק ברכב ממקומו.

במהלך האירוע גרמו הנאשמים והאחרים נזק גם לרכבו של עימאד בכך שעיקמו את פס החלון האחורי ברכב, עיקמו את פח הרכב וכן גרמו נזק לרכבו של כרים בכך ששברו חלק מידית דלת הנוסע הקדמית.

זמן קצר לאחר תחילת האירוע הגיעה למקום ניידת משטרה ובה שוטרים. בראותו את השוטרים, זרק האחר את כרטיסי האשראי והפלאפונים ואילו נאשם 1 זרק את המברג שהיה בידו. הנאשמים איימו על המתלוננים כי אם יספרו לשוטרים על מעשה התקיפה, יהיה גרוע יותר והורו להם לומר לשוטרים כי הנאשמים הם חבריהם. בפחדם מן הנאשמים, אמרו המתלוננים לשוטרים כי הם חבריהם של הנאשמים והשוטרים עזבו את המקום.

כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרם לכרים פצע חודר בעומק של כ- 0.5 ס"מ באספקט קדמי של בית החזה עם אמפיזמה תת עורית והוא אושפז בבית החולים "הלל יפה" בחדרה עד ליום 26.12.12. כמו כן נגרם לאחמד פצע שטחי בגב העליון.

הנאשמים הורשעו כאמור לאחר שמיעת הראיות בתיק והתיק נקבע לטיעונים לעונש ליום 2.9.2013.

טיעוני המאשימה לעונש

במסגרת הטיעונים לעונש, טען ב"כ המאשימה כי הנאשמים הורשעו בביצוע מעשה אלימות חמור וברוטאלי שבוצע כלפי ארבעה מתלוננים, תוך דקירת שניים מהם באמצעות מברג, וזאת ללא כל התגרות מוקדמת מצד המתלוננים או הכרות קודמת עימם. עוד צוין כי לבד מהפגיעה הקשה שנגרמה לכרים, יש ליתן את הדעת גם לפוטנציאל הנזק הגלום באותה פגיעה. הפער בין הנזק שנגרם בפועל לבין תוצאה קטלנית, הוא אך פרי המזל והטיפול הרפואי המהיר שניתן לכרים. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לכך שבית המשפט העליון חזר וציין במספר רב של הזדמנויות, שכאשר מדובר בתת תרבות הסכין, הענישה הראויה היא ענישה מרתיעה של מאסר בפועל לתקופה ממשית.

עוד הפנה ב"כ המאשימה לכך שהנאשמים לא לקחו בשום שלב אחריות על מעשיהם ולא הביעו חרטה עליהם. הם אף לא שיתפו פעולה ולא מסרו את שמותיהם של שותפיהם לעבירה. שני הנאשמים היו דומיננטיים באירוע והם פסקו ממעשיהם רק לאחר הגעת המשטרה למקום.

בהתייחס לנאשם 2 צוין כי העובדה שהלה הורשע ביום 2.1.2012 בפציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, והעבירות נשוא תיק זה בוצעו על ידו בעודו נתון בפיקוח קצין מבחן, כאשר תלוי ועומד מעל ראשו מאסר מותנה בר הפעלה של 8 חודשים, מוסיפה לחומרת מעשיו ומחייבת ענישה הולמת.

לשיטת המאשימה, חרף העובדה שהנאשם 1 נעדר עבר פלילי, אין לאבחן בין שני הנאשמים במתחם הענישה וזאת משום שנאשם 1 הוא זה שבפועל דקר את המתלוננים באמצעות המברג, בעוד שנאשם 2 היה זה שאחז בכרים על-מנת להקל על ביצוע הדקירה.

לאור כל זאת, עתר ב"כ המאשימה, לגבי שני הנאשמים, לטווח ענישה הנע בין ארבע לשבע שנות מאסר, כאשר לשיטתו יש להטיל עונשי מאסר ברף הגבוה של מתחם הענישה. נוסף על כך עתר להפעיל במצטבר לעונש המאסר שייגזר על נאשם 2 את המאסר המותנה שהושת עליו בת"פ 23544-11-09 וכן להטיל על שני הנאשמים גם מאסר מותנה צופה פני עתיד, פיצוי למתלוננים וקנס.

טיעוני ב"כ הנאשם 1 לעונש

ב"כ הנאשם 1 פתח את דבריו בציינו כי אחידות ורף הענישה אינם נקבעים אך ורק על פי סעיפי העבירות בהן הורשע הנאשם, אלא יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו. במקרה דידן, המדובר בצעיר נורמטיבי כבן 23, נעדר כל עבר פלילי אשר סיים 12 שנות לימוד ומאז עובד לפרנסתו.

לאור כל זאת, ביקש הסנגור להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם או למצער לגזור עליו 12 חודשי מאסר, מתוכם יש לנכות את תקופת המעצר עד כה.

טיעוני ב"כ הנאשם 2 לעונש

בפתח טיעוניו, העביר ב"כ הנאשם 2 לעיונו של בית המשפט תעודת הערכה חיובית שקיבל מרשו בבית הסוהר. הערכה זו מלמדת לדבריו על אופיו החיובי של הנאשם 2. אשר לעובדות כתב האישום, טען הסנגור כי מדובר באירוע ספונטאני ולא מתוכנן מראש, אירוע שתחילתו במריבה על בחורה. הגם שמדובר באירוע שנחשב ככזה שבוצע בצוותא חדא, בפועל לא מיוחסת לשולחו החזקה של המברג ולא מיוחסת לו פציעתו של המתלונן אחמד.

נוסף על אלה הפנה ב"כ הנאשם 2 לכך שבאירוע היו מעורבים אחרים. לדבריו, מהאמור בהכרעת הדין עולה כי לפחות זהותו של אחד המעורבים האחרים ידועה למאשימה וחרף זאת הוא לא נעצר, כל שכן לא הועמד לדין. בהקשר זה הוא הפנה לע"פ  407/07 שאדי פארס נ' מדינת ישראל (3.2.2008) ממנו ניתן ללמוד לדבריו כי אם המדינה לא הראתה מאמץ מיוחד לאתר מעורב נוסף באירוע ולהעמידו לדין, פועל הדבר לטובת הנאשם שנתפס והורשע.